עַמּוּד הָאֵש

על אמיתות קטנות \ אבשלום נאור

עַמּוּד הָאֵש הָיָה וְנֶעֱלַם,
תַּחְתָּיו זָרְחוּ גַּם כָּבוּ מְאוֹרוֹת.
בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה תְּהִלַּת עוֹלָם –
בַּמְּאַסֵּף בְּכִיּה לְדוֹרוֹת
שָׁנִים שָׁחֲקוּ לַהַט הַנִּיּמָה –
הִתְעַצֵּם מַחֲנֵה הַמְּאַסְּפִים
הַהוֹלְכִים בַּחוֹשֶׁךְ כְּסוּמָא
פּוֹעֲלֵי כְּפִיָּה חֲשׁוּכִים
מְדַדִּיּם כְּחִגְרִים מְעֻנִּים,
אֶל אוֹר בִּקְצֵה מִנְהָרָה
שְׁחוּחֵי קוֹמָה זְעוּפֵי פָּנִים
לַחֲסוֹת בְּצִלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה.