עוֹטֶה גִּלְיוֹנוֹת לְבָנִים

על אמיתות קטנות \ אבשלום נאור

מִבְּעוֹד יוֹם אָרַזְתִּי חֲפָצַי
בּטֶרָם יִצְפֹּד בְּשַׂר גּוּפִי,
בְּחֵיקִי הִנַּחְתִּי גְּלִילֵי נְיָר
הַפַּעַם זֶה נִרְאָה סוֹפִי.
בְּחֵיקִי הִנַּחְתִּי גְּלִילֵי נְיָר
הַפַּעַם זֶה נִרְאָה סוֹפִי.
בְּסֻלָּם מְשֻנֶּה יָרַדְתִּי
עוֹטֶה גִּלְיוֹנוֹת לְבָנִים,
בְּדֶרֶךְ עָפָר דָּרַכְתִּי
מֵעָלַי גַּלֵּי אֲבָנִים.
כִּיסַי גְּדוּשִׁים עֲרֵמוֹת נְיָר
מַצְהִיבִים בָּאֲוִיר הַדָלִיל,
עֵט לֹא שָׂרַד בְּיָדִי
לְתָאֵר הַקּוֹרוֹת בְּעָלִיל.
שֶׁקֶט הֶחֱרִיד עַצְמוֹתַי
רָקַמְתִּי עוֹר עַל גִּידִים,
עֵת רַעַד צוֹנֵן-מַתַּכְתִּי…
מִזְדַּחֵל וְרוֹשֵם עַל גֵּוִי.