מִין אַחֵר

על אמיתות קטנות \ אבשלום נאור

מֵעוֹלָם הוּא רוֹדֵף וְהִיא בּוֹרַחַת
עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ
אִם יַגִּיעַ,
בּוֹדֵק נוֹגֵעַ שוֹהֶה וְנֶעֱלָם.
הִיא רוֹדֶפֶת
וְלֹא מַגִּיעָה,
נֶאֱנֶקֶת וְלֹא מַשִֹּיגָה –
דָּם עַד, נִגָּר מִצִּפָּרְנֶיהָ
הִיא מְרוּטָה…
וְהוּא מְמַהֵר לְחַפֵּשׂ
לִמְצֹא מִין אַחֵר.