אֲמִתּוֹת קְטַנוֹת

על אמיתות קטנות \ אבשלום נאור

אֶת הָאֲמִתּוֹת קְטַנוֹת
מוֹשְכִים סוּסִים חַסְרֵי צֶבַע,
רְתוּמִים לַעֲגָלָה עֲמוּסָה
בִּשְׁקָרִים גְדוֹלִים.
הָאֱמֶת כְּבוּלָה בַּעֲבוֹתִים
נִשְׂרֶכֶת חֲבוּלָה וּמְיֻתֶּמֶת –
בֵּינוֹת עֲשָׂבִים שׁוֹטִים
בַּדֶּרֶך הָעוֹלָה וּמִתְפַּתֶּלֶת.
מֵעֵבֶר לְעִקּוּל הַדֶרֶךְ
רָאִיתִי אוֹתָהּ זוֹחֶלֶת
נִשְחֶקֶת בְּהֶבֶל וְנֶעֱלֶמֶת –
בַּעֲגָלָה עֲמוּסָה בִּשְקָרִים קְטַנִים
רְתוּמָה לְסוּסִים שְׁחוֹרִים.