דמיון

בין יש לחלום מצאתי דמיון
סביבו מרקדים אנשים בהמון
כל פושט יד מקבל רעיון
ללא סדר או ההיגיון
לשמוח עת עצוב מסביב
הוא אומר ודבריו נבלעים
לצחוק גם הצער מעיב
תורתו בשקיקה גומעים
מתוך הלב לשפוך חרון
מעולם אל עולם לשוב
לשיר בקול במלוא גרון
כל השאר איננו חשוב
בין יש לחלום מצאתי דמיון
את פניו בידיו מליט
בגפו מלקט דמעות יגון
מבכה חורבנו כפליט

בריחה

הלכתי כפי שעשו זאת רבים לפני
ברחתי ואינני יודע ממה
הדרך חרזה לי שאלות מפחידות
בינות לכתלים נתזו רסיסי חידות
אותם אנשים בפנים חמורות סבר
מהם שכורעים תחת עומס הבריחה
ראיתי אותם נסים לכל עבר
יש שכבלו עצמם בשמחה
חזרה מן השקיעה הלומי בדידות
בועטים בזמן מרפא הפצעים
בצל משענת הילדות
יושבים לאחות את הקרעים
אני עדין מהלך בתוך המהומה
אין בי העוז רק צחוק נורא
סם כל יכול באחוזי מורא
ככל שארחק כן תגבה החומה

חדלון

מילים נעתקות נעלמות באבן
סימנים ואותות נקלטים מעומעם
סער נפש גועשת תופת עצורה
ארס אישה מייסרת נשמה סרוחה
עפעף דוחק, דמעה סוררת
מעולם לא הייתה בו שוררת
אי הלצון אף בדיחות הדעת
במחילות העבר הס מגעת
חיוך נאנס על שפתיים נמתח
ובתוך בליל נכאים נפתח
תהום ליל חודר נס עלטה
רוך לחדלון עדנה ומיתה

שולמית

שיר הלל חובק מחילה
והגות שריגיה שולחת
להתיר חרצובות המלה
מלב אל לב פולחת
ייסורי הבלים שנים נערמו
תעתועי חיים דמע עטפו
שיגיונות סולם הרגש נשמו
לילות של מחר התקוממו
יום נולד עולם שלנו

חיים

משוש תחלואי על ראשך עטרת
וכאבי נר רגליך תפארת
כסותך מלפני לא אשגה בה
חלקת לשונך הבל אמריה
חיי בלשון מת יספרו יהללו
מילות הגיגי חיק אוצרי ייללו
מנעמי חיים שנים לי בעולמי
מאז לוקחה אל שמים אימי
אנצור לשוני פן ידעו עוללי
קינת אביהם תייסר מחמדי
אך ימים נכונו לי ולהם
אחגור שריוני אתנסה עימהם
עוד יוסף יום אמלט מעימך
צא ורדוף על אפך וחמתך

אשרי

לפני שנות דור או יותר
על גבעה חולית חשוכה
בא תינוק בעולם אחר
הוית לו נשמה בוכייה
בסמוך לבית העלמין
על גבעה חולית רטובה
אשרי הלא מאמין
תינוקת נולדה חשובה
בין קפלי הזמן מביט
אל גבעה ראשונית מוריקה
על גביה בטון וזכוכית
ברגביה דמעה חנוקה

קידמה

חלומי אל נא תסור עם בוקר
שב עימדי בן אלמוות לתמוה
לא שווא חלומות יאמרו אומר
בינתי מעפר אל גבוה
בפני ערוגות חרושות מאוויים
מצולות עד געש מעמקים
בינות לתלמים רגבים יבשו
גבר מליט פניו מן האור
קורות ההורגים מתיהם ירשו
ראשיהם לא הסבו לאחור
יד ארוגות בפלך חוטים
גורו שמים בשבט חובטים

בזכותך

ביום ההוא לבכות לא יכולתי
בדרכך האחרונה לזעוק לא העזתי
לא הספקתי לתת לך מאומה
אך את הכל נתת לי, אמא
את מותך לעטור מצבה מהודרת
לא כך רצית ייחלתי אחרת
את קברך לפקוד בשדה אבנים
לא זאת ציפיתי בליל חתנים
איך אוקיר זכרך לעולם
אם שנאתי בתי עלמין כולם
אף זאת זכותך הנחלתיני
עת דמעתי לא פסקה מלאני
בדיו לך ארקום זו האדרת
למשמרת עד, אם נהדרת.

שורשים

לחבוק בחזקה בן קטן ולחשוב
על יום המחר שיבוא בקרוב
לראות ילדי עתיד גדלים ולפחוד
לעטוף דאגה בנייר של סוד
את שהיה מזמן כיסה החול
הילד גדל ויודע לשאול
הוה מודאג יתיעץ עם אתמול
במשחק של להיות או לחדול
להפליג אל עבר במנהרת הזמן
לחפון מכל פינה קמצוץ קטן
זרעוני מוסר אל ארץ צחיחה
עם מתת קדומים שלוחה
לשוב מאושש אל עכשיו
אל עם שמצא שורשיו

אמי

רב מכאוב בי רויתי גנוח
עת נאספה אימי אלי בור
בותרה צמרתי היתה לנעור
מעם משכב הדוי ברקו עיניה
שמא יצרו פעמי כל בניה
ברב כאבה נקפצו שפתותיה
אל נא אלוה תוסף סבלותיה
עת ראשה חבקתי להצר מכאוביה
מגרוני זמר קלח אז דלקו אישוניה
דמעה יבה על פני ופניה
תודה רוטטת בעוית לחיה
חלקת צוארה אט נסבה אחור
דעך הניצוץ כבה עימו האור