אבשלום נאור

מֵעוֹלָם הוּא רוֹדֵף וְהִיא בּוֹרַחַת
עַד אֲשֶׁר יַגִּיעַ
אִם יַגִּיעַ,
בּוֹדֵק נוֹגֵעַ שוֹהֶה וְנֶעֱלָם.
הִיא רוֹדֶפֶת
וְלֹא מַגִּיעָה,
נֶאֱנֶקֶת וְלֹא מַשִֹּיגָה –
דָּם עַד, נִגָּר מִצִּפָּרְנֶיהָ
הִיא מְרוּטָה…
וְהוּא מְמַהֵר לְחַפֵּשׂ
לִמְצֹא מִין אַחֵר.

אִם רוֹצָה אַתְּ לִשְׁמֹע
רַחֲשֵׁי הַלֵּב וּדְגֵשָׁיו,
אִם רוֹצָה אַתְּ לָדַעַת
אֵיךְ יְכַלְכֵּל צְעָדָיו
אִם חֲפֵצָה אַתְּ לִלְמֹד
מַנְגִּינַת מֵיתָרָיו…
הַבִּיטִי עָמֹק בְּעֵינֵי הָאֶתְמוֹל
בְּיָם שֶׁקּוֹצְפִים מֵימָיו.
בְּאֵשׁ מְלַחֶכֶת אוּד בְּשְׁקִיקָה,
בְּעֵץ הַמַּשִּׁיר אֶת עָלָיו.

אַתְּ הוּא וַאֲנִי
עַל כּוֹס קָפֶה וְעֻגָּה,
זֶה אֶל זֶה חוֹשְׁבִים
בְּמִלִּים אֵין תֹּכֶן
מְבּיטִים בְּעֵינַיִם תְּלוּשׁוֹת
שׁוֹאֲלִים לוֹגְמִים וְשׁוֹתְקִים.
אַתְּ וְהוּא נִרְאִים בְּיַחַד
מִסְגֶּרֶת עֻצְּבָה בִּזְמַן –
רָחוֹק מִכְּדֵי לָגַעַת
וַאֲנִי מִתְחַבֵּט נוֹאָשׁוֹת.

עֵת טִפַּסְתִּי בְּסֻלָּם רִגְשׁוֹתַיִךְ
יָדַעְתִּי,
עֵת לִקַּטְתִּי דִּמְעוֹת לְחָיַיִךְ
רָאִיתִי.
עֵת לִטַּפְתִּי שְׂעֲרוֹת רֹאשֵׁךְ
רָצִיתִי,
עֵת נָשַמְתִּי זַעַת גּוּפֵךְ
רָוִיתִי.
עֵת עָצַמְתִּי שְׁמוּרוֹת עֵינַי
הֵבַנְתִּי…
מִנָשִׁים יְחוּמוֹת
אַחַת
יָדַעְתִּי.

הָיְתּה בָּהּ גַּאֲוַת אֱמֶת נְחוּשָׁה –
הָיוּ בָּהּ כָּל צְפוּנוֹת אִשָּׁה.
נְהַר הַשָּׁנִים חָרַץ בָּהּ שְׁבִילִים,
עַל פָּנֶיהָ דָּאוּ הַצְּלָלִים.
סַעַר אָדָם חוֹלֵל מְהוּמָה –
קָדְקֹד מִתְנוֹדֵד עַל בְּלִימָה.
הָיוּ בָּהּ כָּל תְשוּקוֹת אִשָּׁה
נוֹתְרָה אַךְ אֱמֶת
מְעֻשָֹּה.

רְאִיתִיךְ צוֹעֶדֶת אֶל עֵבֶר הַחֹשֶךְ,
רָאִיתִי אוֹתָךְ חוֹרֶקֶת שִׁנַּיִם
מוֹעֶדֶת נוֹפֶלֶת וְקָמָה –
נִבְלַעַת בַּהֲמוֹן עֵינַיִם
וְהַדֶּרֶך שׁוֹאֶלֶת לָמָּה?
רִיסַיִךְ בְּשָׁחוֹר מְשׁוּחִים
וְאַתְּ רוֹאָה אֶת הַחֹשֶּךְ,
מִכְשׁוֹל עֵת הֻנַּח לְרַגְלֵךְ
בַּכֹּתֶל תָּמַכְתְּ אֶת גּוּפֵךְ.
אַתְּ עֲדַיִן מְהַלֶּכֶת
נֶחְבֶּטֶת נוֹפֶלֶת וְקָמָה,
מְרוּחָה בְּדֶבֶק עֵינַיִךְ
עֲדַיִן פּוֹסַעַת שָׁמָּה.

עַל חָרְבוֹת שִׁיר אַהֲבָה
נִרְכֹּן לְלַקֵּט חֲרוּזִים,
תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל מִּלִּים אֲבוּדוֹת
נִדְלֶה בְּיַד בּוֹזְזִים.
אוֹתִיוֹת חֲרוּטוֹת בְּעֶצֶב שָׁנִים
מַבְהִיקוֹת בְּלַהַט זִמָּה,
רַעְיוֹן בְּגִינוֹ הָיוּ לִשְׁלָדִים –
יְלָדִים שׁוֹכְנֵי אֲדָמָה.
בוֹכִים אוּדֵי הָאִידֵיאָה
שָׁרִים בְּקוֹל עִצְּבּוֹנָם,
שִׁירָה נָעֲלָה שְׁעָרֶיהָ
רַק שָׁוְא הָיָה קָרְבָּנָם.

אַחֲרֵי אַחֲרִית הַיָּמִים
נַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית.
עִם אָדָם, חַוַּה וְתַפּוּחַ
וְנָחָשׁ מְהַלֵּךְ עַל שְׁתַּיִם.
בְּצֵל עֵץ הַדַּעַת נֵשֵׁב
כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן
שְׁאָכַל בְּעִתּוֹ פְּרִי מַעֲלָלָיו…
נַאֲזִין אֲפוּפֵי שִׁכָּרוֹן
לְמַנְגִינַת עַלְעָלָיו.
יָמִים וְלֵילוֹת – אוּלַי רְבָבוֹת
נִתְבַּשֵּׂם מִטוּבוֹ שֶׁל יַעַר,
עֵת יַגִּיעַ בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ
נָחָשׁ מְנַצְנֵץ כְּתַעַר.
לְעֶבְרוֹ נִכְרַע עַל בִּרְכַּיִם
אַתָּה הֶעָרוּם בְּחַיַּת הַשָׂדֶה
תָּאָרְךָ כָּל כֻּלּוֹ מְפַתֶּה,
אֵיךְ לֹא תַּצִּיע לִבְנֵי הָאָדָם
לִטְעֹם מִפִּרְיּהּ שֶׁל דַּעַת
הַתְּלוּיָה מֵעַל רֹאשֵׁנוּ,
בְּתַפּוּחַ נִשְׂגָּב מִגַּעַת.
קְטֹף נָא עֲבוּרֵנוּ
וּלְחַשׁ בְּאָזְנֵינוּ,
נִטְעַם וְנֵדַע חֶטְאֵנוּ
שֶׁאַתָּה הֵבֵאתָ עָלֵינוּ –
אַתָּה הֶעָרוּם בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה.

מִבְּעוֹד יוֹם אָרַזְתִּי חֲפָצַי
בּטֶרָם יִצְפֹּד בְּשַׂר גּוּפִי,
בְּחֵיקִי הִנַּחְתִּי גְּלִילֵי נְיָר
הַפַּעַם זֶה נִרְאָה סוֹפִי.
בְּחֵיקִי הִנַּחְתִּי גְּלִילֵי נְיָר
הַפַּעַם זֶה נִרְאָה סוֹפִי.
בְּסֻלָּם מְשֻנֶּה יָרַדְתִּי
עוֹטֶה גִּלְיוֹנוֹת לְבָנִים,
בְּדֶרֶךְ עָפָר דָּרַכְתִּי
מֵעָלַי גַּלֵּי אֲבָנִים.
כִּיסַי גְּדוּשִׁים עֲרֵמוֹת נְיָר
מַצְהִיבִים בָּאֲוִיר הַדָלִיל,
עֵט לֹא שָׂרַד בְּיָדִי
לְתָאֵר הַקּוֹרוֹת בְּעָלִיל.
שֶׁקֶט הֶחֱרִיד עַצְמוֹתַי
רָקַמְתִּי עוֹר עַל גִּידִים,
עֵת רַעַד צוֹנֵן-מַתַּכְתִּי…
מִזְדַּחֵל וְרוֹשֵם עַל גֵּוִי.

שִׁיר שֶׁמַּתְחִיל עִם אַתְּ וַאֲנִי…
יֵשׁ לוֹ קוֹרֵא נוֹסָף לְפָחוֹת,
עִם אוֹפְּצְיָה לְעִיוּן חוֹזֵר.
בִּלְעֲדֵי הַצַּד הַשֵּׁנִי,
שִׁיר שֶׁכֻּלוֹ אֲנִי וַאֲנִי
יֵשׁ לוֹ קוֹרְאִים לְמַכְבִּיר –
בִּצְבָעִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים
וְעוֹד אֶחָד תִמְהוֹנִי…
אֶחָד שֶׁהַשִּׁיר הוּא שֶׁלּוֹ בִּלְעָדִית,
שֶׁאֵין לוֹ אָדָם בָּעוֹלָם…
מִלְּבַד הָאִישׁ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁיר
וְהוּא, אֶינֶנּוּ אֲנִי.