משחקים שבורים

נכון שיש לי הרבה משחקים,
כדורים וספרים מכל המינים.
יש כאלה שאני אוהב יותר,
עליהם לא מוכן לוותר.
בדרך כלל זה מה ששבור,
או מה שנשאר מכדור.
כיף לפרק משחקים ישנים,
לבדוק מה יש בפנים.
בכלל כשצריך להתחיל לתקן,
זה הרבה יותר מעניין.

שובר גלים

אחת לכמה שבועות אולי חודשים
אני יורד אל הים סמוך לביתי
עורג אל רחש הגלים, שלוות הדייגים, המיית השחפים.
מתבונן בך בין אלפי מלים.
משפתיים מצוירות במכחול ציירים.
בשקט מתמזג עם שובר הגלים,
מתימר לעצור שטף מים עכורים.
אני שם על המזח כבד השנים,
מקשיב למלים, מתחזה לשובר גלים.
שותק כמו סלעים, רוחש כמו גלים,
מרחף כמו שחפים.
אחת לכמה חודשים, אני יורד
אל הים סמוך לביתי…

אילו

לא רציתי לומר
אבל יש שמלים אומרות בעצמן.
יש דברים בגו, כבר היו דברים מעולם.
טעיתי, אולי, זו דרכו של אדם להיות, לחיות, לטעות…
הדברים שאמרתי לך בזמנים אחרים,
היום נשמעים שונים ומשונים.
אילו יכולת היום כמו אז להקשיב,
לשמוע את הבקשות, את התחינות,
רק כדי להיות, רק כדי לראות…

חן בסוגר

חן בסוגר וצחוק מתגלגל
ניבטו והסירו חשד מן הלב
מלים עצורות וחום בעיניים
כרז לחשו מעם השפתיים
איך מתפרץ הטמון כך לפתע
רועם וטוען ופתאום ללא רתע
רגע נדמה הנה יש תפנית
אך לא היא חוזרת ממש כתרמית
שוב מתעטף ברק אישונים
שביל נגלה בסומק פנים
פרץ מעיין ניגר מתרחב
דמעות נכלמות מהולות כאב
עד אנה מי יוכל יודיע
מלות אהבה גלומה ישמיע
חיק נערה שנונה ירגיע
חיוך נשכח כאתמול יופיע

אֲנָשִׁים

בְּחֶבְרַת אֲנָשִׁים מְדַבְּרִים בְּנוֹשֵֹא
אֲנָשִׁים –
אָזְנַיִם צְמֵאוֹת לְסִיפּוּר
אָדָם נִכְנָס, אֲנָשִׁים שׁוֹתְקִים
מְחַיְּכִים –
בְּלֶכְתּוֹ נֶעֶרְמוּ תִּלֵּי מִלִּים
הוּא בְּדַרְכּוֹ פּוֹגֵשׁ אֲחֵרִים
מְסַפֵּר עַל אוֹתָם שַתְקָנִים
אֲנָשִׁים פּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים
וּפִיּוֹת פּוֹלְטִים גִּיחוּכִים
אִישׁ מוּזָר שֶׁרָאָה אֲנָשִׁים
שׁוֹתְקִים.
אִלּוּ שָׁמַע אוֹתָם שָׁתְקָנִים
הֵבִין –
הַסִיפּוּר אֶחָד בְּפִּיּוֹת שוֹנִים.

בֵּין חוֹמוֹת

בֵּין חוֹמוֹת נֶפֶשׁ עֲיֵפָה
אֲנִי מְלַקֵּט אֲבָנִים
שְׁאָר שְׁהוֹתִירוּ עִקְּבוֹת סוּפָה
שֶׁנָּגְסָה בְּעַמּוּד הַשָּׁנִים.
חֲרֵבִים יְמֵי חֲיֶיהָ
שְׁעָרֶיהָ נָעֲלוּ דּוֹרוֹת
תַּעַר לוּ נִתַּן בְּיָדֶיהָ
לַחְדֹּר בָּעֳבִי הקּוֹרוֹת

אַנְשֵׁי הַשְקִיעָה

אַנְשֵׁי הַשְקִיעָה יוֹצְאִים בֵּין עַרְבַּיִם
לָתוּר עַל קְצֵה בְּהוֹנוֹת
אוֹחֲזִים בַּיּוֹם הַיּוֹרֵד אֶל מַיִם
חוֹמְדִים קַרְנַיִם אַחֲרוֹנוֹת…
תּוֹלִים גּוּפָם בֵּין יָם לְשָמַיִם
דּוֹחֲקִים אֶת קֵץ חֲלוֹמָם,
כִּבְדֵי מִשְׁקָל נְטוּלֵי עֵינַיִם
הֵם נוֹפְלִים מִתּוֹך עוֹלָמָם.

אֲמִתּוֹת קְטַנוֹת

אֶת הָאֲמִתּוֹת קְטַנוֹת
מוֹשְכִים סוּסִים חַסְרֵי צֶבַע,
רְתוּמִים לַעֲגָלָה עֲמוּסָה
בִּשְׁקָרִים גְדוֹלִים.
הָאֱמֶת כְּבוּלָה בַּעֲבוֹתִים
נִשְׂרֶכֶת חֲבוּלָה וּמְיֻתֶּמֶת –
בֵּינוֹת עֲשָׂבִים שׁוֹטִים
בַּדֶּרֶך הָעוֹלָה וּמִתְפַּתֶּלֶת.
מֵעֵבֶר לְעִקּוּל הַדֶרֶךְ
רָאִיתִי אוֹתָהּ זוֹחֶלֶת
נִשְחֶקֶת בְּהֶבֶל וְנֶעֱלֶמֶת –
בַּעֲגָלָה עֲמוּסָה בִּשְקָרִים קְטַנִים
רְתוּמָה לְסוּסִים שְׁחוֹרִים.

עַמּוּד הָאֵש

עַמּוּד הָאֵש הָיָה וְנֶעֱלַם,
תַּחְתָּיו זָרְחוּ גַּם כָּבוּ מְאוֹרוֹת.
בְּרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה תְּהִלַּת עוֹלָם –
בַּמְּאַסֵּף בְּכִיּה לְדוֹרוֹת
שָׁנִים שָׁחֲקוּ לַהַט הַנִּיּמָה –
הִתְעַצֵּם מַחֲנֵה הַמְּאַסְּפִים
הַהוֹלְכִים בַּחוֹשֶׁךְ כְּסוּמָא
פּוֹעֲלֵי כְּפִיָּה חֲשׁוּכִים
מְדַדִּיּם כְּחִגְרִים מְעֻנִּים,
אֶל אוֹר בִּקְצֵה מִנְהָרָה
שְׁחוּחֵי קוֹמָה זְעוּפֵי פָּנִים
לַחֲסוֹת בְּצִלָּהּ שֶׁל תּוֹרָה.

תּוֹרָתֵנוּ

שָׁתַקְנוּ וְהָאֱמֶת זָחֲלָה אַט אַט עֶל פָּנֵינוּ,
לֹא אָמַרְנוּ לֹא הֵסַבְּנוּ אֶת רָאשֵׁינוּ,
אֲבָל יָדַעְֹנוּ וְאַף לֹא אֶחָד בִּלְעָדֵינוּ
שְהַכֹּל הָיָה קָרָה, כָּאן – לְמוּלֵנוּ…
אִי אֶפְשָׁר לִשְׁכֹּחַ גַּם לֹא לִמְחֹל,
אוּלַי אֲפִלּוּ הָיָה זֶה אֶתְמוֹל –
שְנֵינוּ זוֹכְרִים עַל הַגַּג מֵעַל בֵּיתֵנוּ
שָׁם קָבַרְנוּ בֵּין אֲבַק תּוֹרָתֵנוּ.