הָיְתּה בָּהּ

הָיְתּה בָּהּ גַּאֲוַת אֱמֶת נְחוּשָׁה –
הָיוּ בָּהּ כָּל צְפוּנוֹת אִשָּׁה.
נְהַר הַשָּׁנִים חָרַץ בָּהּ שְׁבִילִים,
עַל פָּנֶיהָ דָּאוּ הַצְּלָלִים.
סַעַר אָדָם חוֹלֵל מְהוּמָה –
קָדְקֹד מִתְנוֹדֵד עַל בְּלִימָה.
הָיוּ בָּהּ כָּל תְשוּקוֹת אִשָּׁה
נוֹתְרָה אַךְ אֱמֶת
מְעֻשָֹּה.

עֲדַיִן פּוֹסַעַת

רְאִיתִיךְ צוֹעֶדֶת אֶל עֵבֶר הַחֹשֶךְ,
רָאִיתִי אוֹתָךְ חוֹרֶקֶת שִׁנַּיִם
מוֹעֶדֶת נוֹפֶלֶת וְקָמָה –
נִבְלַעַת בַּהֲמוֹן עֵינַיִם
וְהַדֶּרֶך שׁוֹאֶלֶת לָמָּה?
רִיסַיִךְ בְּשָׁחוֹר מְשׁוּחִים
וְאַתְּ רוֹאָה אֶת הַחֹשֶּךְ,
מִכְשׁוֹל עֵת הֻנַּח לְרַגְלֵךְ
בַּכֹּתֶל תָּמַכְתְּ אֶת גּוּפֵךְ.
אַתְּ עֲדַיִן מְהַלֶּכֶת
נֶחְבֶּטֶת נוֹפֶלֶת וְקָמָה,
מְרוּחָה בְּדֶבֶק עֵינַיִךְ
עֲדַיִן פּוֹסַעַת שָׁמָּה.

קָרְבָּן שָׁוְא

עַל חָרְבוֹת שִׁיר אַהֲבָה
נִרְכֹּן לְלַקֵּט חֲרוּזִים,
תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל מִּלִּים אֲבוּדוֹת
נִדְלֶה בְּיַד בּוֹזְזִים.
אוֹתִיוֹת חֲרוּטוֹת בְּעֶצֶב שָׁנִים
מַבְהִיקוֹת בְּלַהַט זִמָּה,
רַעְיוֹן בְּגִינוֹ הָיוּ לִשְׁלָדִים –
יְלָדִים שׁוֹכְנֵי אֲדָמָה.
בוֹכִים אוּדֵי הָאִידֵיאָה
שָׁרִים בְּקוֹל עִצְּבּוֹנָם,
שִׁירָה נָעֲלָה שְׁעָרֶיהָ
רַק שָׁוְא הָיָה קָרְבָּנָם.

אַחֲרֵי אַחֲרִית הַיָּמִים

אַחֲרֵי אַחֲרִית הַיָּמִים
נַתְחִיל הַכֹּל מִבְּרֵאשִׁית.
עִם אָדָם, חַוַּה וְתַפּוּחַ
וְנָחָשׁ מְהַלֵּךְ עַל שְׁתַּיִם.
בְּצֵל עֵץ הַדַּעַת נֵשֵׁב
כְּדַרְכּוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן
שְׁאָכַל בְּעִתּוֹ פְּרִי מַעֲלָלָיו…
נַאֲזִין אֲפוּפֵי שִׁכָּרוֹן
לְמַנְגִינַת עַלְעָלָיו.
יָמִים וְלֵילוֹת – אוּלַי רְבָבוֹת
נִתְבַּשֵּׂם מִטוּבוֹ שֶׁל יַעַר,
עֵת יַגִּיעַ בִּמְלוֹא הֲדָרוֹ
נָחָשׁ מְנַצְנֵץ כְּתַעַר.
לְעֶבְרוֹ נִכְרַע עַל בִּרְכַּיִם
אַתָּה הֶעָרוּם בְּחַיַּת הַשָׂדֶה
תָּאָרְךָ כָּל כֻּלּוֹ מְפַתֶּה,
אֵיךְ לֹא תַּצִּיע לִבְנֵי הָאָדָם
לִטְעֹם מִפִּרְיּהּ שֶׁל דַּעַת
הַתְּלוּיָה מֵעַל רֹאשֵׁנוּ,
בְּתַפּוּחַ נִשְׂגָּב מִגַּעַת.
קְטֹף נָא עֲבוּרֵנוּ
וּלְחַשׁ בְּאָזְנֵינוּ,
נִטְעַם וְנֵדַע חֶטְאֵנוּ
שֶׁאַתָּה הֵבֵאתָ עָלֵינוּ –
אַתָּה הֶעָרוּם בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה.

עוֹטֶה גִּלְיוֹנוֹת לְבָנִים

מִבְּעוֹד יוֹם אָרַזְתִּי חֲפָצַי
בּטֶרָם יִצְפֹּד בְּשַׂר גּוּפִי,
בְּחֵיקִי הִנַּחְתִּי גְּלִילֵי נְיָר
הַפַּעַם זֶה נִרְאָה סוֹפִי.
בְּחֵיקִי הִנַּחְתִּי גְּלִילֵי נְיָר
הַפַּעַם זֶה נִרְאָה סוֹפִי.
בְּסֻלָּם מְשֻנֶּה יָרַדְתִּי
עוֹטֶה גִּלְיוֹנוֹת לְבָנִים,
בְּדֶרֶךְ עָפָר דָּרַכְתִּי
מֵעָלַי גַּלֵּי אֲבָנִים.
כִּיסַי גְּדוּשִׁים עֲרֵמוֹת נְיָר
מַצְהִיבִים בָּאֲוִיר הַדָלִיל,
עֵט לֹא שָׂרַד בְּיָדִי
לְתָאֵר הַקּוֹרוֹת בְּעָלִיל.
שֶׁקֶט הֶחֱרִיד עַצְמוֹתַי
רָקַמְתִּי עוֹר עַל גִּידִים,
עֵת רַעַד צוֹנֵן-מַתַּכְתִּי…
מִזְדַּחֵל וְרוֹשֵם עַל גֵּוִי.

שִׁיר שֶׁל מִי?

שִׁיר שֶׁמַּתְחִיל עִם אַתְּ וַאֲנִי…
יֵשׁ לוֹ קוֹרֵא נוֹסָף לְפָחוֹת,
עִם אוֹפְּצְיָה לְעִיוּן חוֹזֵר.
בִּלְעֲדֵי הַצַּד הַשֵּׁנִי,
שִׁיר שֶׁכֻּלוֹ אֲנִי וַאֲנִי
יֵשׁ לוֹ קוֹרְאִים לְמַכְבִּיר –
בִּצְבָעִים שׁוֹנִים וּמְשֻׁנִּים
וְעוֹד אֶחָד תִמְהוֹנִי…
אֶחָד שֶׁהַשִּׁיר הוּא שֶׁלּוֹ בִּלְעָדִית,
שֶׁאֵין לוֹ אָדָם בָּעוֹלָם…
מִלְּבַד הָאִישׁ שֶׁכָּתַב אֶת הַשִּׁיר
וְהוּא, אֶינֶנּוּ אֲנִי.

לָגַעַת

לָגַעַת בְּמִלִּים
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁמִיעַ,
לְלַטֵּף לְאַמֵּץ אֶל לֵב
רַק לֹא בְּקוֹל.
הַצְּלִיל מְאַבֵּד מַשְׁמָעוּת
הָאֹזֶן מְעַוֶּתֶת,
מֵיתָר נִתָּק בְּהֶבֶל –
לִשְׁמֹר מִכָּל מִשְמָר,
לֹא לְהַפְרִיעַ…
בְּאֵיזֶה מָקוֹם קַיָּם אֵיבָר
שֶׁחָשׁ יוֹדֵעַ וּמֵבִין –
רַק שָׁם תֵּרָשַמְנָה הַמִּלִים.

יום חדש

בת קול עלומה מארץ נידחת
פעמיך נא שימי מזרחה
חזי עורקינו רותחת קלחת
מבשלת רוחנו לא נחה
מה הן השנים נכונו לנו
התדעי מבקשיך השמיע
לספוג את הקלס יועדנו
או שמא יומנו הגיע
פעמון מצפונך ינוד מתריע
כאז ימי אתמול שכחנו
ניגונך יום חדש יפציע
ואז הביתה חזרנו

בשוגג

בשוגג לוקחה אימי את שמים
בערוב ימים טחו עיניים
שכמה אך נשא בכורי נכדיה
המה אוצרות חן עדיה
עין קטנה בוהה תמונתך
מקיר אילם ניבט מכאוב
סבתא הלעד תעטי כסותך
מסגרת עץ ונייר צהוב
מענה מה אשיבנו הצדק איהו
האומנם רשע שפר חלקו
צדיק חייו נותקו

בדידות

בבדידות תמצא את הכל את כולם
אם לבד ואם ביחד
אפשר שכאן או בקצה עולם
לעיתים מרצון ואולי מפחד.
לאן שלא נביט הם איתנו
המורא שוכן באישונם
בבוא העת נבוא כולנו
לחלוק את מעונם
להיות לבד עם עין מתרוצצת
או בדד עם שיר הלל
ביניהם כברת שנים חוצצת
על טיבם גורל מחולל