יום חדש

בת קול עלומה מארץ נידחת
פעמיך נא שימי מזרחה
חזי עורקינו רותחת קלחת
מבשלת רוחנו לא נחה
מה הן השנים נכונו לנו
התדעי מבקשיך השמיע
לספוג את הקלס יועדנו
או שמא יומנו הגיע
פעמון מצפונך ינוד מתריע
כאז ימי אתמול שכחנו
ניגונך יום חדש יפציע
ואז הביתה חזרנו

בשוגג

בשוגג לוקחה אימי את שמים
בערוב ימים טחו עיניים
שכמה אך נשא בכורי נכדיה
המה אוצרות חן עדיה
עין קטנה בוהה תמונתך
מקיר אילם ניבט מכאוב
סבתא הלעד תעטי כסותך
מסגרת עץ ונייר צהוב
מענה מה אשיבנו הצדק איהו
האומנם רשע שפר חלקו
צדיק חייו נותקו

בדידות

בבדידות תמצא את הכל את כולם
אם לבד ואם ביחד
אפשר שכאן או בקצה עולם
לעיתים מרצון ואולי מפחד.
לאן שלא נביט הם איתנו
המורא שוכן באישונם
בבוא העת נבוא כולנו
לחלוק את מעונם
להיות לבד עם עין מתרוצצת
או בדד עם שיר הלל
ביניהם כברת שנים חוצצת
על טיבם גורל מחולל

הבל ורעות רוח

הבל ורעות רוח יושבים בדין מקשיב
הבל טוען ורעות רוח משיב
אצלנו, עמית, הלא תבין
בין דוברים אין מקשיב
לכן אל לדברי תאזין
חטא על מצפוני יעיב
אתה, כדבריך, מוחך תזין
ואני לטענותיי אגיב
רעות רוח חוכך מביט בראי
מה אני אומר לעצמי
איך אפשר להסביר לאחי
שאם לא לי, אז למי?
אחי והראי זה אני
ואין זה הצד השני

עולם יפה

מה לכתוב איזה עולם יפה
בפינה מוצלת של בית קפה
אם בכל סמטה על כל פה
עוד ישיש הרוג לעברנו צופה
הוא מבקש קולו לא נשמע
מתחנן עד סופו לא נודע
איש צעיר רואה שומע מחריש
תוך ביתו מלעיט הוא כריש
אין זהו גולם הקם על יוצרו
זהו יוצר הכורה את קברו

רדיפה

לטפס להגיע שני שלישי לא משנה
להיות שם ביחד עם כולם
לנגוע ברומו של עולם
בכל מחיר רק לא להיות שונה
לרדוף לקנות לתת את הנשמה
יש לי, רכשתי, איך ניתן לוותר
אפשר לחשוב על קצת יותר.
סולם ערכים כבר נואקת שממה
ואנו דוהרים קדימה ביחד עם כולם
להספיק לשם לקיצו של סולם
אנו ביחד עם כולם

הולכי רכיל

מילים כמגל יכופו ראשים
כלי משחית ביד עריצים
בדיו ובמלל חברו אנשים
גולל עלילות בין חיצים
סמוקים עד שכרון חושים
בהבל פה גורל חורצים
גם עמית עצמותיו דשים
חובות של עבר חולצים
רכונים כעדת פרעושים
סוגדים כעובדי שיקוצים
כלי זינם רכיל חמושים
בליל מרכולתם שברי קוצים

אהבה

בכל מקום שם ישנם אנשים
היא ניבטת מתוך וזוממת
זרועותיה פלדה חובקות חושים
אריגיה בשבי רוקמת
יציר כפיה עטוי תאווה
מעריציה מספר לא נכתב,
כל שנותיה כימי חווה
כאדם מחפש אורחותיו
עורקיה יצרים שטופי זימה
דרכיה בין עולם לנסתר
חבלי שורשיה יונקים אדמה
בדיה אך חולי נותר

מסכות

ראיתי מסכות בלתי נראות
על פני האנשים
כשבוכות המסכות אני מחפש
דמעות של מלח ואמת
ראיתי תחפושות לכל אירוע
מונחות על מדף הארון
באחת הדש כולו קרוע
בשנייה מחלפות הברון
ראיתי אותן מחייכות והולכות
ברחוב, במפעל, בבית הקפה,
מדלגות על פני משוכות.
מרחוק זה נראה כה יפה.
ראיתי אותן בבית פנימה
מסירות כסותן, איפור וצבע.
קלסתר ללא פנים, בלי אמא,
הפרצוף שבראי הינו קבע.

דמיון

בין יש לחלום מצאתי דמיון
סביבו מרקדים אנשים בהמון
כל פושט יד מקבל רעיון
ללא סדר או ההיגיון
לשמוח עת עצוב מסביב
הוא אומר ודבריו נבלעים
לצחוק גם הצער מעיב
תורתו בשקיקה גומעים
מתוך הלב לשפוך חרון
מעולם אל עולם לשוב
לשיר בקול במלוא גרון
כל השאר איננו חשוב
בין יש לחלום מצאתי דמיון
את פניו בידיו מליט
בגפו מלקט דמעות יגון
מבכה חורבנו כפליט