אֶת הָאֲמִתּוֹת קְטַנוֹת מוֹשְכִים סוּסִים חַסְרֵי צֶבַע, רְתוּמִים לַעֲגָלָה עֲמוּסָה בִּשְׁקָרִים גְדוֹלִים. הָאֱמֶת כְּבוּלָה בַּעֲבוֹתִים נִשְׂרֶכֶת חֲבוּלָה וּמְיֻתֶּמֶת – בֵּינוֹת עֲשָׂבִים שׁוֹטִים בַּדֶּרֶך הָעוֹלָה וּמִתְפַּתֶּלֶת. מֵעֵבֶר לְעִקּוּל הַדֶרֶךְ רָאִיתִי אוֹתָהּ זוֹחֶלֶת נִשְחֶקֶת בְּהֶבֶל וְנֶעֱלֶמֶת – בַּעֲגָלָה עֲמוּסָה בִּשְקָרִים קְטַנִים רְתוּמָה לְסוּסִים שְׁחוֹרִים.